אי ביטחון תזונתי היא תופעה רחבה שקיימת גם בישראל וגם במדינות נוספות ברחבי העולם. אם רוצים לצמצם את ממדי התופעה ובעיקר לעזור לאוכלוסיות מוחלשות, יש צורך להבין מה ההבדל בין עוני לבין מצב של אי ביטחון תזונתי. לאחר מכן, ניתן לברר לגבי דרכים לסייע לאותן אוכלוסיות מוחלשות: הקצאת שעות התנדבות, העברת מזון וחומרי גלם, מתן ציוד חם בחורף, תרומה של מכשירי חשמל ועוד.
מבחינה טכנית, אי ביטחון תזונתי מוגדר בתור חוסר נגישות להשיג מזון. בטווח הקצר, אי ביטחון תזונתי גורם לצמצום במגוון המזונות ואף לדילוג על ארוחות. בטווח הארוך, התופעה גורמת לפגיעה בבריאות הפיזית וכמובן גם במצב המנטאלי והנפשי. אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, ההשלכות של אי ביטחון תזונתי הן לא רק אישיות אלא חברתיות.
למה להתמודד עם אי ביטחון תזונתי?
התמודדות עם אי ביטחון תזונתי היא משימה חברתית מהמעלה הראשונה. באופן הזה, ניתן למנוע מצב שבו עוד אוכלוסיות נכנסות אל מעגל העוני ומתחילות לסבול ממצב של אי ביטחון תזונתי. לאחר מכן, אפשר גם להגביר את המודעות על מנת להשיג תרומות ומשאבים חומריים. ככל שיותר אנשים מודעים לתופעות כגון אי ביטחון תזונתי ואף מבינים מה ההשלכות שלהן, כך ההתמודדות הציבורית הופכת להיות אפקטיבית יותר.
עוד סיבה טובה להתמודד עם אי ביטחון תזונתי היא כמובן מוסרית. גם בלי קשר לשאלה האם יעיל יותר להעביר תרומות וכספי רווחה לאותן אוכלוסיות מוחלשות או שמא צריך להשקיע רק בהכשרה מקצועית שלהן, אין עוררין על העובדה שכדאי לכל אחד ואחת מאיתנו לעשות את המקסימום לטובת האחר. בהקשר הזה, התמודדות עם אי ביטחון תזונתי היא חובה ולא פריבילגיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה